SHAI ELANCRY 2018. 

Please reload

פוסטים אחרונים

כך אני לא מוותר לעצמי על האימון

חשוב להבין כי כל מי שרוצה להיכנס לכושר ורוצה לראות תוצאות, אבל תוצאות באמת אמיתיות, לא משנה אם יעסוק בפעילות חובבנית יותר או חובבנית פחות, צריך להבין כי לא מדובר בתהליך פשוט וקל. מדובר בתהליך שלוקח בחשבון השקעה באימונים, תזונה וכמובן גם מנוחה.

 

ככל שנשקיע יותר באימונים ובכל מה שמסביב כך גם הגמול יהיה טוב ומספק הרבה יותר. אני לא מדבר על NO PAIN – NO GAIN, כלומר: תנו את כל מה שיש ואז תהיו עם הלשון בחוץ ועל הרצפה…לזה אני פחות מתחבר, ואני גם לא מדבר על עשרות שעות בשבוע של אימונים (שהייה יומית של 3-4 שעות בחדר הכושר). אני מדבר על איכות האימון. על הדרך בה מתאמנים וכמובן על כל מה שמסביב לכך (תזונה, שינה, ניהול סטרס, אלכוהול, הרגלים יומיומיים ועוד…). חשוב להפנים שהפן הפסיכולוגי משחק כאן תפקיד מרכזי. בואו ניקח לדוגמא את הריצה שקרובה לליבי לא פחות מהאימונים הפונקציונאליים וחדר הכושר, אבל הייתי רוצה לדבר עליה בשלב זה.

 

 

 

 

ספורט, מוטיבציה והצלחה

 

באופן אישי ובאימונים מסוימים, זה מרגיש לי לעתים כמו משחק מוחות עם עצמי, אבל איכשהו אחרי מאבק ממושך אני גם מצליח לנצח. לעתים, המאבק אצלי מתרחש לפני האימון, בזמן וגם לאחריו. חשוב שתהיה המוטיבציה להצלחה ולכן תמיד כדאי שתהיה מטרה. קראתם מה כתבתי? מוטיבציה להצלחה! כלומר, להגיע להישגים כאשר אנו מאמינים במטרה על פי מידת החשיבות של ההצלחה בעינינו! כשיש מטרה קל יותר לנצח "במשחק המוחות" שלנו עם עצמנו.

 

אני יכול להעיד על עצמי כאבא לשני ילדים קטנים זמן השינה שלי התקצר בממוצע בשעתיים ממה שהייתי מורגל לפני כן, ושיפרתי את היכולת להחליף חיתול באמצע הלילה כשחשוך ואפילו עם יד אחת. גם אני בשלב כלשהו בשנים האחרונות הורדתי את הקילומטראז' השבועי שלי, עצימות האימונים ירדה ואיכשהו מצאתי את עצמי בלי מטרה. מטרה לאימונים כמובן. מטרה שלא הייתה קיימת בעקבות הפניית הפוקוס למקום אחר (ולא פחות אם לא יותר חשוב).

 

אבל עדיין, פעילות גופנית מבחינתי היא דרך חיים. דרך חיים לכל דבר. פעילות שנהנים מעשייתה והיא אינה יכולה להיעצר או לדעוך בגלל שום סיבה שבעולם. אני אספר לכם סיפור קצר. לפני כשנתיים לערך הורדתי משמעותית את נפח הקילומטרים השבועיים וכך גם הכושר הגופני ירד (מ-50-60 ק"מ בשבוע ל-20 ק"מ בשבוע לכל היותר), ועם הירידה בכמות האימונים, ותוסיפו לזה את המטרה שלא הייתה קיימת, כך גם המוטיבציה דעכה….אני? לי? אין סיכוי שלי לא תהיה מוטיבציה לאימון!

 

 

כך למעשה חודשים על גבי חודשים רצתי בשבוע אחד מה שהייתי רץ בריצה בודדת של סוף שבוע, אבל תמיד דאגתי לשלב מגוון פעילויות שונות כדי לשמור על הגחלת, על התשוקה לספורט וכמובן לחזור לרעב של הריצה. שילבתי גלישה, בעיקר פאדל בורד (SUP) , גלישה על סקייטבורד (אהבת ילדות שאיתי עד היום), העלתי את כמות אימוני הכוח עם שילוב של מגוון סגנונות ואביזרים כמו: (משקולות חופשיות, TRX, קטלבלס', FITSKATE, כדורי כוח ועוד…) לא אפשרתי לשום דבר לסחוב אותי מטה.

 

אז איך עכשיו אני מחזיר את עצמי לרוץ מרתון? יודעים מה: איך אני בכלל נדבק שוב בחיידק הריצה? ולא סתם ריצה, ריצת מרתון של 42.2 ק"מ….אז ככה, קודם כל נזכרתי על ימי הראשונים בעולם הריצה. זה היה לפני כמה שנים טובות וזה התחיל עם מטרה קטנטנה בה כל מה שרציתי זה לרוץ חצי שעה רצופה…כן, גם זו מטרה יפה, וזו הייתה המטרה שלי לפני שנים רבות. זה המשיך למטרות הבאות: לרוץ 10 ק"מ בפחות משעה, חצי מרתון (21.1 ק"מ), מרתון (42.2 ק"מ) ו….לבסוף מצאתי את עצמי (לפני שנתיים וחצי) משתתף בריצת אולטרה למרחק של 62 ק"מ. הזיכרון הזה והמחשבה על ההרגשה שליוותה אותי באותה תקופה, גרמו לי למצוא שוב מטרה (ספורטיבית), ולא אחרת מריצת מרתון, אותה עשיתי בינואר האחרון בפעם החמישית בחיי, ובכל פעם זו התרגשות אותה קשה להסביר. 42.2 קילומטרים של מחשבות, הנאה, חברים, נופים והכי חשוב: סיפוק!

 

מילת סיכום

 

חשוב לזכור כי לא משנה כמה הריצה נתפסת עבורנו ועבור רבים אחרים כדבר קשה (ואני מעדיף לכנות את זה: 'מאתגר'  אבל תמיד חשוב שנזכור שזה גם אפשרי! תחשבו איך הצלחתם בעבר ונסו לזכור מה היה שם שגרם לזה להוביל אתכם להצלחה.

בהצלחה!

שתפו בפייסבוק
אהבתי
Please reload

עקבו אחריי
  • YouTube Social  Icon
  • Black Instagram Icon
  • Facebook Basic Square
  • YouTube Social  Icon
  • Black Instagram Icon
  • Facebook Basic Square